החלטה בתיק מ"ת 15003-07-13

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וזאת על רקע כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, היזקים מיוחדים, גניבה בנסיבות מיוחדות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

על-פי המתואר בכתב האישום, קשר המשיב קשר עם אחרים לגרימת נזק לצינור דלק של ק.צ.א.א. וזאת במטרה לגנוב ממנו דלק סילוני. בהמשכם של דברים, לאחר שאלה הגיעו מצוידים לשטח בו מונח צינור הדלק, החלו לחפור באדמה עד שהגיעו לאותו צינור אליו חיברו צינור גומי נוסף וכן ברז שאיבה אשר היה מחובר למיכל שעל עגלה נגררת וכך, בצוותא חדא, גנבו כ-2,000 ליטר של דלק סילוני. לאחר שכוחות המשטרה הגיעו למקום אלו ברחו, ולאחר מרדף נתפס המשיב ואילו יתרת האחרים הצליחו לברוח.   

במהלך הדיון שנערך ביום 14.7.13, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה. בצד הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה השליך בא-כוח המשיב את עיקר יהבו על טענת האפליה אשר די בה כדי להביא לשחרורו של המשיב ללא כל תנאים, ולמצער בתנאים מגבילים.

לגופם של דברים, בא-כוח המשיב מפנה לכך כי בתיק זה נחקר חשוד נוסף, בשם אחמד אבודיסאן (להלן: " אחמד"), אשר לגביו קיימות ראיות מוצקות למעורבותו באירוע נשוא כתב האישום וחרף כך, הלה שוחרר לביתו ללא כל תנאים מגבילים. זה ציין כי הראיות הנוגעות לאחמד מבוססות על הפללתו על-ידי המשיב אשר עוד במהלך תפיסתו בשטח הוקלט על-ידי החוקר שם ציין במפורש את חלקו של אחמד ואת חלקם של אחרים. זאת ועוד, לדבריו, באופן תמוה המשטרה חקרה את אחמד באופן רשלני, כאשר לא בוצעו פעולות בסיסיות, בכללן הטחת העובדה כי המשיב הפלילו ואף הוקלט. בכך רמז ואף למעלה מכך, כי ייתכן שישנם גורמים שלא הובאו לידיעת בא-כוח המשיב אשר מסבירים את פשר החקירה הרשלנית. אך לשם הזהירות ביקש להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בפיקוח בני משפחתו אשר התייצבו בפני בית המשפט ונחקרו על-ידי הצדדים.

מנגד, ב"כ המבקשת טוען כי אין מדובר באפליה אלא בהבחנה עניינית, שכן ביחס לאחר לא נתגבשו די ראיות המספיקות להגשת כתב אישום נגדו. מעבר לכך, ציין את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב ואת העובדה כי אין בחלופה המוצעת כדי לצמצם המסוכנות הנשקפת ממנו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, קראתי את חומר החקירה, לא מצאתי לנכון להורות על שחרור של המשיב. ואנמק.

כאמור, בא-כוח המשיב משליך את עיקר טיעוניו ביחס לטענת האפליה. בעניין זה המבקשת סבורה  שאין די ראיות להגשת כתב אישום. במצב דברים זה אין אליבא המבקשת כל מקום להשוואה בין המשיב לבין אחמד וממילא אין לדבר על אפליה.

כידוע, לתביעה הכללית שיקול דעת נרחב ביחס לשאלת דיות ראיות והגשת כתבי אישום.  בשורה ארוכה של פסקי דין התייחסו בתי המשפט למידת ההתערבות והביקורת שיש להעביר על שיקול הדעת של התביעה ביחס לשאלת העמדה לדין של מאן דהוא. הדברים נכונים הן למקרים בהם נקבע "היעדר עניין לציבור" וביתר שאת למקרים בהם נטען כי אין די ראיות מספיקות להגשת כתב אישום.

ר' בעניין זה דברי בית המשפט העליון בבג"צ 1736/10 ליברמן נ' מדינת ישראל:

" בית משפט זה חזר ושנה, כי אין הוא מחליף את שיקול הדעת של הרשות המבצעת בשיקול דעתו שלו; כי הוא אינו בודק את תבונתה או את יעילותה של ההחלטה השלטונית אלא את חוקתיותה או חוקיותה (בג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה ואח' נ' ראש הממשלה פ"ד נט(2), 481, 570; עע"מ 1985/10 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' די. אנד די. בטיחות בע"מ (לא פורסם); בג"צ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, פ"ד נז(6) 817, 838-837), אף אם הוא עצמו בנסיבות היה מחליט אחרת. אין הוא מבקש להיכנס בנעליה של הרשות, ואשר עליו לבחון הוא האם ההחלטה מצויה במתחם הסבירות".

דברים נכוחים אלו אין פירושם כי בית המשפט אינו יכול בבחינתו טענת האפליה לשקול את דיות הראיות הקיימות וכנגזרת מכך לתת ביטוי בהחלטת המעצר או במסגרת טענת הגנה מן הצדק. בענייננו, אין מחלוקת כי הראיה היחידה הקיימת בחומר החקירה הינה אמרתו של המשיב שהוקלטה עובר למעצרו בה מסר כי יחד עמו היה אחמד.

 מבלי לקבוע מסמרות, הרי ממילא בשעה שמדובר בשותף לדבר עבירה נדרש חיזוק (גם אם לא לשלב המעצר הרי לתיק העיקרי) ובשעה שגם נדבך ראייתי זה אינו חף מקשיים נוכח כך שהמשיב בהודעותיו המשטרתיות חזר בו מדבריו, טען שהוכה ומסר גרסאות אחרות, אין לומר כי טענת המבקשת בדבר ספק ראייתי אינה מוצאת עיגון בחומר החקירה או בלתי סבירה באופן שעל פניו ניתן לקבוע כי מדובר באפליה.

אכן, אין לשלול כי בחקירה נמרצת ואינטנסיבית יכול ותימצא אפשרות לקשור את אחמד ואחרים לרכב שננטש בזירה ולאירוע בכללותו. יחד עם זאת, לא מצאתי מן החומר שבפניי כי נוהלה חקירה רפה נגד אחמד באופן מכוון על רקע קשרים כאלה ואחרים עם המשטרה או טענות דומות. (בעניין זה אף נמסר מפי בא-כוח המבקשת כי למיטב ידיעתו אין בתיק בקשה להוצאת תעודת חיסיון באופן שיכול ותינתן תשובה לכך בחומר שאינו מצוי בידי בא-כוח המשיב). מחדלי חקירה, ככל שיש כאלה ונוגעים למשיב עצמו, דינם להתברר במסגרת התיק העיקרי.

זאת ועוד, אפילו יימצא כי יש די ראיות להגשת כתב אישום נגד אחמד, וכאמור לא מצאתי לקבוע מסמרות בעניין זה, הרי שאין פירוש הדבר כי על כל האינטרסים האחרים לסגת מול טענת האפליה. על בית המשפט לשקול, בצד טענת האפליה את המסוכנות הנשקפת מן המשיב וכן את האינטרס הציבורי. בעניין זה ראה בין היתר דברי בית המשפט העליון (כב' השופטת א' חיות) בבש"פ 5398/03 דוד רן נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 3086 , 3087 (2003):

" העיקרון לפיו אין להפלות בין נאשמים בהליך פלילי לענין המעצר, בהעדר טעמים המצדיקים הבחנה ביניהם, עיקרון חשוב הוא היונק את כוחו מעיקרון השוויון, האוסר על אפליה בין שווים... יחד עם זאת, אין זה עיקרון-על ויש שהוא נדחה מפני שיקולים הגוברים עליו בעוצמתם. כך, למשל, קבע בית משפט זה כי מקום שבו מדובר בעבירות של אלימות קשה יש להעדיף את השיקול הכולל של טובת הציבור על פני שיקול האפליה "במקרה זה הייתי אומר כי שיבוש שנפל בהחלטה אחרת יעמוד על עומדו - שבשתא כיוון דעל על - אך שיבוש שאירע במקום אחד אין זה ראוי לו שיגרור שיבוש במקום אחר אף הוא" (בש"פ 2468/94 בהג'את כריים נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

עוד נפסק כי לא ניתן להכריע על-פי מבחן חד-ממדי של שוויון בשאלה אם שחרורו של נאשם, חרף העדר טעם להבחין בינו לבין שותפיו, חייב להוביל גם לשחרורם של השותפים. לכן, כאשר שחרורו של אחד הנאשמים נבע מטעות בשיקול הדעת של התביעה ושל בית המשפט, טעות זו אינה צריכה לגרור, בהכרח, את החלתה על נאשמים אחרים, ולעולם יש לאזן בין האינטרס לקיים את שורת השוויון, לבין האינטרס של שמירה על בטחון המתלונן או הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי (בש"פ 4160/03 מדינת ישראל נ' בן-ישי (לא פורסם); ובש"פ 2649/02 סרגיי בקייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם))".

בשים לב למסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב לבטחון הציבור ורכושו הרי שלא מצאתי כי אפילו נפלה שגגה מאת המבקשת, יש והדבר יביא לשחרורו של המשיב.

משמצאתי קיומן של ראיות לכאורה קמה עילת מעצר ברורה ובעצימות גבוהה בעניינו של המשיב וזאת אפילו עסקינן בעבירת רכוש שאינה מקימה עילת מעצר סטטוטורית.

בתיק שבפניי, מתקיימים רבים מאותם רכיבים עליהם עמד בית המשפט בבש"פ רוסלן פרנקל. המדובר במשיב שפעל כחלק מחבורה אשר הצטיידה מבעוד מועד ברכב שטח ובטרקטורון, כאשר מספרי הרכב מוסתרים, יחד עם עגלה נישאת ומיכלי דלק מותאמים.